סיפור חייו של פילון

פילון נולד ביום י"ב באלול תרפ"ט (17.9.1929) בעיירה לבוב בפולין.בן להוריו שרה ושמואל, אח צעיר לשמעון ולאחות הבכורה יונה. בהולדתו נקרא שרגא-פייבל, על שם רב גדול במשפחה בשם זה. אבל בנעוריו נקרא פאלק כי לא היה נהוג לקרוא לילד בשם "מבוגר".

כשהיה בן שש וחצי, בתאריך 19.4.1936 עלה לארץ עם משפחתו שהתיישבה בירושלים. ההחלטה לעלות לארץ ישראל גמלה אצל אביו שמואל כאשר ראה אוקראינים-פולנים מכים יהודי באמצע הרחוב וגוזרים את זקנו ופאותיו. אלה היו התפרצויות של האֶנדקים (פאשיסטים בלבוב). למשפחה שהיתה מבוססת כלכלית בפולין לא היה קל לעזוב את פולין. למשפחה היה חלק בעסק (יהודים לא יכלו להיות בעלי העסק) של טחנת קמח. יונה אחותו של פילון מספרת: הרבי מבעאלז שהיה אישיות משמעותית וקובעת לא נתן את ברכת הדרך לאבי, כי המשיח טרם הגיע, ובלשונו: "אין לרוץ לפני הסוסים". "לאמי הסביר אבא שלא ינתן לו שחרור מהצבא ולכן חייבים לנסוע. מאחר והשלטונות לא אפשרו להוציא כל רכוש, אמי תפרה שני שטרות של דולרים בתוך חצאית הקפלים שלי, ובכסף זה קנינו את הסכו"ם והצלחות הראשונים כהגענו לארץ...". כאשר הגיעו לנמל בקונסטנצה, פולין, נזכרת אחותו: "תמונתו של אחי עומדת בפני: פילון בחליפה אפורה וכובע בארט כחול עומד לידי ולפני עינינו אוניות גדולות, והוא בוכה ומסרב לעלות לאניה. אבא הרימו על הידיים וכך עלינו לאניה. היינו אמורים להגיע לנמל יפו, אך עקב רצח האחיות (מאורעות תרצ"ו, 1936) נלקחנו לחיפה. לנוסעים על האניה רק אמרו שהים סוער. בחיפה, דודי שאול בא לקחתנו והעברנו למחנה עולים... לראשונה ראינו חולות וערבים, סבלנו מהחום הקשה ומהעוף חסר הטעם... למחרת בא דודי שאול ושיכן אותנו בבית מלון, כי כך נאה - הוא אמר. אחרי כמה ימים הופיעה דודתו של אבי, האמא של סלה קסטנר שכעסה על אבי ואמרה: באתי להרביץ לך, מה אתה עושה כאן? מהר אלי הביתה. את הדודה הזו לא ראינו מעולם לפני כן וכלל לא ידענו על קיומה כי היא עלתה לארץ ב-1925. אז העמסנו את חפצינו המעטים על עגלה עם סוסים ונסענו להדר כרמל לדירה של דודתו של אבי".
במלחמת העולם השניה שפרצה לאחר מכן נספו כ-400 מבני משפחות פרידמן, שליידר וקרטן.

בארץ ניתן לפאלק השם פילון (ראה פילון האלכסנדרוני) על ידי הדוד (אחי אימו) שרגא קלעי שהיה מורה ידוע בירושלים למתמטיקה ופיזיקה וכתב ספרי לימוד רבים. ידידיה הוא השם העברי של פילון האלכסנדרוני.

פילון התחיל ללמוד בבית ספר תחכמוני שהיה בי"ס מסורתי ונהגו לחבוש שם בארט. אחרי כחצי שנה עבר לבית ספר בית חינוך ע"ש חיים ארלוזורוב, שהיה קרוב לבית. אחותו, ולא הוריו, היא שדחפה את פילון לבית הספר החילוני. בהמשך, פילון נפרד מכובע הבארט שנהג לחבוש ככיסוי ראש. כשסיים את בית הספר היסודי בהיותו בן 14 וחצי (שנת 1943), המשיך לבית ספר החקלאי בגבת. ה"טרנד" באותם ימים היה ללמוד בבית ספר חקלאי. פילון הצטרף לחברת הנוער בגבת.

בגבת עבד בענף-המספוא, שהיה אהוב עליו עד מאוד, הוא השקיע זמן רב ועבודה רבה ללמדו. עד מהרה סיגל לו את הדברים היסודיים בענף ועבד באופן עצמאי, בידיעה ובאחריות. חברי המשק סמכו עליו תמיד, ואמרו שהוא יהיה פעם "המספוא'ניק". אחרי שנתיים בגבת, פילון רצה להתגייס לפלמ"ח. הוא טען כי זאת צריכה להיות דרך כל הנוער המאורגן בארץ. בשנת 1945 הצטרף פילון לפלמ"ח, בלי שהוריו ומכריו ידעו על כך. במחתרת הוא כונה "ידידיה". לאחר הגיוס פילון עבר לאפיקים.

מהר גילו המפקדים בפילון כשרונות לא רגילים. הוא הצטיין בכל מה שעבר באימונים. תמיד לקח הכל ברצינות. לא עבר זמן והוציאו אותו לקורס ממכ"פים. בקורס היה אחד המוכשרים ביותר, כבר אז שמו עליו עין ואמרו: אותו נוציא גם לקורס מ"מים.
אחרי הקורס עבר לכפר גלעדי. שם הצטרף להכשרת התנועה המאוחדת. התמסר כולו להדרכה ולאימונים. בתור מ"כ אהוב היה על הכל. אמנם היה תקיף, אך ידע כיצד להתנהג עם חניכיו. תפקיד קשה הוא להיות מפקד וחבר, בייחוד קשה להיות מ"כ בהכשרה שלך. במהלך שנים אלה פילון הוכשר במספר קורסים, ביניהם קשר. פילון הדריך באפיקים, גינוסר ולהבות הבשן בתפקיד מ"כ. הוא הדריך התעמלות בקורסים שקיים הפלמ"ח.

וכך שהה שנה בהכשרת "התנועה המאוחדת" בכפר גלעדי ולאחר מכן הצטרף לגרעין שעלה למעיין ברוך והיה בין מייסדי הקיבוץ. בזמן האחרון רצה מאוד לחזור הביתה לשנה-שנתיים, לשם השתלמות בלימודים. זה היה רצון חזק מאוד, כי הרגיש שחסר לו הרבה. תמיד היה להוט לקנות תורה ודעת, ועשה מאמצים להשתחרר לשם כך. אך המפקדים החליטו שעליו לצאת לקורס מ"מים. ואף הובטח לו כי אחרי שיסיים את הקורס יקבל שחרור לשנה. וגם הפעם נשמע, בלי דיבורים נוספים, ויצא לקורס בתחילת 1947. לרוע המזל, באותה תקופה התחילה מלחמת הדמים בארץ. אלפים מהנוער העברי בארץ יצאו למערכה. וברור שפילון ויתר על שחרור ולימודים. הוא קיבל את תפקידו החדש בתור מ"מ.

משמאל פילון צופה בכיתה

בכל התקופה הזו, כארבע שנים לפני נפילתו, פילון שהיה בן מסור וקשור למשפחתו, הגיע רק לעיתים רחוקות הביתה, בדרך כלל בסוכות ופסח. נסיעה באותם ימים מהצפון לירושלים באוטובוס נמשכה יום שלם ולא היתה ענין פשוט. הפעם האחרונה שהיה בבית היתה בסוכות תש"ח.

פילון השתתף בהגנת להבות הבשן ובכיבוש חלסה. שימש קצין-משטרה במטולה. במשימתו האחרונה, פיקד על כח הרתק בההתקפה השנייה על משטרת נבי-יושע, שנערכה בליל 19-20 באפריל 1948. בקרב זה נפל, ביום י"א בניסן תש"ח (20.4.1948). הוא נקבר בכפר גלעדי. לאחר מותו הוענקה לו דרגת סגן.

על שמו נקרא מחנה צבאי פילון בגליל העליון.

לבקשת הוריו הועבר פילון למנוחת-עולמים, ביום כ"ב באלול תש"י (4.9.1950). אל בית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.